» למאמר המלא
תקציר:בעשור האחרון מתפתחת בתחומי-דעת רבים ספרות עשירה בנושא המרחב האפור,
הלא-פורמאלי. ברצוננו לדון במאמר זה בישות מרחבית בתוך המרחב האפור,
הדרכים, נושא שחמק עד כה מהדיון. נתמקד בכביש בינעירוני מרכזי בנגב, כביש 31 ,
אותו חקרנו בקטע שבין צומת שוקת לערד מההיבטים של מרחב חברתי-תרבותי.
תושביו היהודיים מתגוררים בקצותיו של קטע זה, במיתר ובערד, לאורכו שוכנים
כמה עשרות יישובים בדווים שהמדינה אינה מכירה ברובם, ובהם מתגוררים רבבות
תושבים. זהו מרחב המהווה אמנם חלק מהמרחב המטרופוליני של באר-שבע אך עונה
להגדרת 'מרחב אפור' )יפתחאל וצפדיה, 2012 .)במאמר נעלה שתי טענות עיקריות:
ראשית, מדיניות מרחבית המפלה ודוחקת קבוצת מיעוט ילידית, עלולה לייצר אילוץ
ממסדי להקמת מנגנון תכנוני אפור 'מלמעלה'; ושנית, מנגנון זה עלול לשרת במהופך
גם את קבוצת המיעוט, המחזקת את אחיזתה בקרקע ובכך את האפרת המרחב
'מלמטה'. מאחר שהמרחב הבדווי נתפס כלא חוקי 'מלמעלה', ומנגד הוא מצמיח
אזרחות מתקוממת של הבדווים, 'מלמטה', נוצר הצורך בדרג ביניים תכנוני הנעזר
בתווך אפור ומאפשר לגיטימציה למצב הקיים בשטח הן על-ידי הממשלה והן על-ידי
הבדווים. פינוי בלא פתרון משולי הכביש מנציח את המרחב האפור ואף מעמיק את
האפרתו. ההפרדה המרחבית שיוצר שדרוג הכביש מעמיקה את ההתבדלות מהמרחב
היהודי ומחזקת את טיעונו של יפתחאל )2013 )בדבר תהליכים בקרב הבדווים
המהווים הצהרה פוליטית על שלטון אוטונומי, המנתק אותם מהמדינה ומערער בכך
את כוחה.
קרא עוד...