בשכונות הפלסטיניות של ירושלים המזרחית בולט מצב של "תת-תכנון", המאופיין
באיסור על בניה בשטחים נרחבים. אמנם ישנן תוכניות מתאר מאושרות ברוב שכונות
אלה, אך הן לא תואמות את צרכי התושבים ואינן מיושמות. עקב כך, וגם כתוצאה
מקשיים נוספים בהוצאת היתרי בנייה, פונים התושבים לפתרונות מאולתרים של
בניה בלתי פורמאלית למרות שצעד זה מביא עמו את איום ההריסה המתמיד. מתוך
ניסיון להתמודד עם המלכוד הזה, ערכה עמותת במקום בשנים האחרונות סקר תכנון
מקיף בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית, ככלי למתן סיוע תכנוני. המידע
הכלול בסקר נאסף לאורך שנים תוך פגישות עם תושבים, מחקר עצמאי וניתוח
של מאות תוכניות. מטרת הסקר להציע בסיס לתכנון סטטוטורי קשוב וגמיש יותר
בשכונות אלה כולל דרכים לשילוב והכלה של המצב הקיים בשטח. הסקר מספק מצע
לגישה שתשלב בין ההיגיון המקומי של הסביבה הבנויה לבין ההיגיון המוסדי המנחה
את גופי התכנון.
הגישה הפורמאלית לתכנון מתנגשת לעיתים קרובות עם המרקם הבנוי שהתפתח
לאורך דורות ושנים, כפי שמדגים המקרה של כביש 4 דרום בתוך בית צפאפא. מקרה
זה ממחיש כיצד תכנון תשתיתי שמטרתו לממש "יעדים לאומיים" של מדינת ישראל
באמצעות אמות מידה של יעילות וכלכליות, עלול להיות הרסני ומזיק לחיי התושבים
שבתחומם הוא מתבצע. הכביש במקרה הזה הוא תוצר של השקפה ממסדית שאינה
רואה לנגד עיניה את המרקם החברתי והפיזי הקיים בשטח. מגה-תכנון כזה של
מרכיב אחד דומיננטי עומד בסתירה בולטת ליתר המרכיבים בשכונה אשר מאופיינים
כסובלים מ"תת תכנון". הקונפליקט שנוצר על רקע זה מדגים אף הוא את הבעייתיות
של הדיכוטומיה הרס/בניה, ואת הכשלים של תכנון קשיח המנותק מן הציבור ואינו
משאיר מקום לגמישות הדרושה להכלת צרכיהן של קבוצות אוכלוסייה שונות.
מאמר זה עוסק בהיבטים החברתיים של התחדשות עירונית, מושג אשר מכיל
כשלעצמו אפשרויות שונות ומגוונות לשיפור הסביבה הבנויה, אך מקבל כיום
במוסדות התכנון בישראל פרשנות כמעט אוטומטית כמצע לפרויקטים של פינוי-בינוי.
כאן נציג את המורכבות הרבה שמאפיינת תכניות פינוי-בינוי: בעוד שעל הנייר מראה
החישוב רווח לכל הצדדים, למעשה תכנון זה מאופיין בקשיחות רבה המוכתבת בראש
ובראשונה על ידי כדאיות כלכלית. ההתערבות הדרסטית והרס הסביבה הבנויה
הקיימת שמאפיינים תכניות פינוי-בינוי פותחת פתח לשאלות רבות: מהן האיכויות
הפיזיות והחברתית שייהרסו, אילו איכויות מוצעות במקומן, ומי ייהנה מהן? מטרתנו
היא להעלות על סדר היום פתרונות תכנון גמישים ומגוונים יותר להתחדשות שכונות
אלה, אשר לוקחים בחשבון גם את המרכיב החברתי.
בעוד התהליך של הערכת הנזקים הישירים מאסון עירוני הינו מאופיין לרב בפשטות
יחסית, השפעות בלתי ישירות ארוכות טווח מאסון שכזה הנן קשות לחיזוי והבנה.
אסון דוגמת רעידת אדמה יוצר זעזוע בקנה מידה גדול המסיט את המערכת העירונית
המורכבת ממצב קיים המאופיין בשיווי משקל אל דפוס התפתחות לא ידוע. בהתאם
לכך, הערכת ההשפעה של מדיניות המבקשת לצמצם את הזעזוע הנ"ל ולקדם עמידות
עירונית )resilience urban )גם היא מורכבת וטומנת בתוכה קשיים רבים. מאמר זה
בוחן את ההשפעות ארוכות הטווח של רעידת אדמה היפותטית בירושלים באמצעות
יישום של סימולציה דינמית מבוססת-סוכנים. אנו מתמקדים בהערכת היעילות של
תוכניות מדיניות המבקשות להחזיר את שיווי המשקל על כנו. הממצאים שהתקבלו
מעידים על כך שערים מכילות בתוכן מנגנון ארגון-עצמי המבוסס על כוחות שוק ואשר
מקדם התייצבות בשיווי משקל חדש. לכן ערים לא תמיד יחזרו לשגרה, אלא יתארגנו
ב'שגרה חדשה'. על מקבלי החלטות, מהנדסים, מתכננים עירוניים והעוסקים במצבי
חירום להיות מודעים לנטייה זו בעת עיצוב מדיניות. שכן אם לא כך יהיה, מאמצים
הנובעים מכוונות טובות בלבד יכולים להפריע להתחדשות העירונית ולגרום לעיכוב
בתהליך ההתאוששות
The Palestinian neighborhoods of eastern Jerusalem are marked by a
state of "under-planning", which is characterized by prohibition of
construction in wide areas. Though most of these neighborhoods have
an approved Outline Plan, the plans do not fit residents’ needs and are
not implemented. Consequently, and also as a result of other difficulties
in obtaining building permits, the residents turn to improvised solutions
of informal construction, in spite of the constant threat of demolition. In
an attempt to address this trap, Bimkom carried out over the last years
a comprehensive planning survey of East Jerusalem neighborhoods, as
a tool for providing planning assistance. The information in the survey
was collected over several years through meetings with residents,
independent research, and analysis of hundreds of plans. The aim of
the survey is to offer a base for more responsive and flexible statutory
planning in these neighborhoods that includes ways of integrating and
including the existing situation in the area. The survey provides a platform
for an approach that combines the local logic of the built environment
with the institutional logic that directs the planning agencies.
The formal approach to planning frequently conflicts with the planning
texture that has developed over generations and years, as shown in the
case of Highway 4 South through Beit Tsafafa. This case illustrates
how infrastructure planning, with the objective of realizing "national
goals" of the State of Israel applying criteria of efficiency and economic
feasibility, can be destructive and damage the lives of residents in whose
area it is implemented. The highway in this case is the product of an
establishment view that is blind to the existing social and physical fabric
in the area. Such mega-planning of one dominant element is in stark
contrast to the other elements in the neighborhood that suffer from
"under-planning". The conflict arising on this background also displays
the problematic in the destruction/construction dichotomy, and the
failures of rigid planning that is divorced from the public and leaves no
room for the flexibility needed to address the needs of diverse population
groups.
This article deals with the social aspects of urban renewal, a concept
that includes different and varying possibilities for improving the built
environment, but which today’s planning institutions in Israel almost
automatically interpret as the platform for clearance-construction
projects. Here we present the considerable complexity that characterizes
clearance-construction plans: when paper computations show all parties profiting, in reality this planning is characterized by rigidity that is
imposed primarily by economic viability. The drastic intervention and
destruction of the existing built environment that characterize clearanceconstruction plans open the door to many questions: what are the
physical and social qualities that will be destroyed, what qualities are
offered instead, and who will enjoy them? Our objective is to put on
the agenda for those neighborhoods’ urban renewal, more flexible and
diverse planning solutions that also take the social element into account.
While the direct physical effects of an urban catastrophe are relatively
straightforward to assess, indirect and long-term impact on the
urban system are more circumspect. A large scale shock such as an
earthquake derails the complex urban system from its equilibrium
path onto an unknown trajectory. Consequently, assessing the effect
of policy intervention that aims to mitigate this shock and increase
urban resilience, is fraught with complexity. This paper presents the
implementation of dynamic agent-based simulation to test long run
effects of a hypothetical earthquake in Jerusalem, Israel. We focus on
investigating the effectiveness of policy choices aimed at restoring the
urban equilibrium. Cities are found to have a self-organizing marketbased mechanism which strives to attain a new equilibrium. They
therefore may not always bounce back- they may also bounce forward.
Decision makers, engineers, emergency and urban planners need to
be cognizant of this tendency when designing policy interventions.
Otherwise, well-intentioned efforts may inhibit urban rejuvenation and
delay the onset of city recovery.