פלוריאן אייזלמן הוא ארכיטקט ומתכנן גרמני שותף בחברת תכנון הולנדית הפועלת באינדונזיה. חרף גילו הצעיר כבר הספיק להיות מעורב במגוון תכניות מעוררות עניין. למפגש איגוד המתכננים הגיע במסגרת שיתוף פעולה עם הפורום לבניה ירוקה החוגג עשור להקמתו, ובשיתוף עם גלריית זהזהזה והפורום לעירוניות. המפגש עסק בפרויקט רב עניין ולא נטול מחלוקת בו מעורב אייזלמן כיום – תכנון פרויקט ענק בג'קרטה בירת אינדונזיה.
ג'קרטה ממוקמת באי יאווה על חוף הים, כאשר הים הינו מצד אחד מקור להכנסה, בתרבות המבוססת במידה רבה על דייג, ומצד שני מהווה איום. לג'קרטה מערכת של דייקים וניקוזים האמורה להגן על העיר, אולם העיר הולכת ושוקעת מדי שנה בקצב מבהיל בגלל חוסר בניהול ותשתיות. בשל העדר תשתיות התושבים שואבים מבארות מה שמביא לשקיעת פני הקרקע, כיום חצי מג'קרטה כבר מתחת לפני הים. הנהר המגיע לעיר מביא עמו גל של פסולת, בגלל העדר מערכת מסודרת לניהול האשפה, יחד עם גשמי המונסון והעדר הניקוז מובילים לבעיה של הצפות, וכפי שאומרים המקומיים – בכל מונסון כל דבר יכול לקרות. בשנים האחרונות ההצפה נובעת לא רק מהגשם אלא גם מגלי הים וארועי צונאמי , המהווים איום חדש שהצריך הערכת סיכונים חדשה והערכות שונה. בינתיים העיר, המונה כ 20 מיליון איש, הולכת וגדלה בשל הגירה מהכפר לעיר,. ג'קרטה מתמודדת עם מגוון עצום של בעיות: העדר מערכות תשתית, העדר תכנון כולל, שיעור עוני משווע, ופערים עצומים בין העניים לעשירים. לכל זאת מצטרף הסיכון הסביבתי. על מנת לנהל את מערך הסיכונים החליטה הממשלה המרכזית על פרויקט תשתיות ענק של בנייה מחודשת של מפרץ ג'קרטה והקמת חומות ים. על המשימה המאתגרת מתמודדות שלוש גישות שונות.
המשרד של פלוריאן, בו שותפה אשתו ושותף נוסף, מקדם את אחת ההצעות: הקמת מערך הגנה המבוסס על שינוי המפרץ והקמת מערכת הגנות ואיים, פרויקט ענק שימומן ע"י הקמת אי אליפטי במרכז המפרץ שיהווה למעשה עיר חדשה, שהנדל"ן שתציע יממן את עלות הפרויקט כולו. לדברי אייזלמן, בניית עיר חדשה מאפשרת לקבוע חוקים חדשים: י. האי החדש אמור להבנות באופן ירוק ככל הניתן, עם בניה נמוכה בשוליים ההולכת וגבהה לכיוון המרכז, גגות ירוקים שיסייעו במיתון האקלים, מערכת תחבורתית מתוכננת היטב במספר מפלסים, שטח ציבורי ירוק במרכז האי בדומה לסנטרל פארק ומבוסס על מים ופעילות ימית "כחולה". האי יכלול שיכונים על קו המים המיועדים לדייגים העניים וישולב עם חקלאות ימית. בעוד שהעיר הקיימת נעדרת מערכות תחבורה ציבורית, העיר החדשה אמורה לספק מערך תחבורה ציבורית יעיל, במספר מפלסים שישלב בחיי העיר אוכלוסיות נוספות.
התכנית (כפי שניתן לראות במצגת) מרתקת ומכילה היבטים מלהיבים רבים, אולם כאמור היא אינה חפה מדילמות, שהן המנחה, ד"ר אמילי סילברמן מהאוניברסיטה העברית, ואדריכל עמוס ברנדייס, לשער יו"ר איגוד המתכננים, והן רבים מעשרות המשתתפים בקהל, הטיבו להציף.
בין הסוגיות שעלו: עד כמה בניית עיר חדשה סמוך לעיר הותיקה, עיר שברור שרק שכבות מצומצמות בעלות האמצעים תוכלנה להנות ממנה, הינה אכן פתרון ראוי. אייזלמן מאמין שדווקא בדרך הזו ניתן לבצע שינוי. רק בעיר הנבנית מהיסוד ויש לה קווי מדיניות מונחים מלמעלה ניתן לשלב גם את מעמד הביניים, ואלמנטים שמאפשרים נגישות לכל כגון תחבורה ציבורית ועוד. הוא מסכים לכך שיש לדאוג מלמעלה שכל שכבות הציבור יהיו מיוצגות בעיר החדשה שכן ללא זאת לעיר אין חיים אמיתיים.
ביקורת נוספת הינה על העלויות האדירות של פרויקט שכזה. אייזלמן מספר כי השאלה אכן קיימת ובמידה רבה זוהי סוגיה פוליטית. לדבריועצם קיומו של הפרויקט, והבחירה (שטרם נעשתה) באחת הגישות, היא שאלה פוליטית לא פחות משהינה שאלה תכנונית, והיא תוכרע במידה רבה לפי זהות המנצח בבחירות הקרובות. הפרויקט הינו רק אופציה אחת ממגוון פתרונות כאשר קיימות הצעות נוספות, חלקן דרסטיות כמו לנטוש לגמרי את ג'קרטה ולהקים במקומה עיר בירה חדשה. אייזלמן מאמין, כפי שטענו גם חלק מהמגיבים בקהל, כי ללא השקעה כוללת בחלקיה השונים של אינדונזיה, לא ניתן יהיה לנהל את הביקוש לג'קרטה, ולא משנה עד כמה ישקיעו בה, העיר תקרוס.
שאלה נוספת שעלתה היתה עד כמה התוכנית כוללת שיתוף ציבור. אייזלמן מודה שהתוכנית, שנמצאת כרגע בשלב רעיוני בלבד, לא שילבה שיתוף ציבור, אבל לדבריו, המצב קיצוני ולכן האינדונזים מסכימים שצריך פתרון דרסטי. עד כמה ששיתוף ציבור הינו חשוב, כרגע אוכלוסיית העיר מודאגת יותר מהדייקים הדולפים ומהרצון "לשמור את רגליהם יבשות".
עמוס ברנדייס, המגיב הראשי, התייחס גם הוא לסוגיית שיתוף הציבור. לדבריו גם בפרויקטים שהוא הוביל במקומות שונים בעולם ולשכבות שונות לא תמיד שוחח עם קהל היעד, אולם קהל היעד הוא שונה מסיטואציה לסיטואציה . האתגר מורכב במיוחד בניית עיר חדשה למיליוני אנשים, שחלקם יהיו כאלו שיגיעו ישר מהכפר, ושגם מי שיכללו בפרויקט ויגיעו מרקע עירוני ישנו במהלכו את אורח חייהם תוך שהם חיים במשך שנים בעיר שהיא למעשה אתר הבינוי הגדול בעולם. כדי לנהל את הקשר עם הציבור בפרויקט שכזה צריך, לדברי ברנדייס, כוח משימה שהוא מעבר למתכננים. צריך אנשים שיכולים לדבר עם אנשים. על כך הוסיף אייזלמן שבמקומות אלו חוסר האמון של התושבים בממשל הוא כזה שלא מאפשר הדברות בפרויקט דיור ציבורי.
