» למאמר המלא
תקציר:מחקרים מראים כי קידום הליכה כאמצעי תנועה עשוי לתרום רבות לסביבה העירונית
כמו גם לבני-אדם הפועלים בה. היבט מהותי לצורך תכנון מקדם הליכה, מחייב הבנה
של הגורמים המשפיעים על הליכה. על אף כי נמצאו גורמים רבים, הן פיזיים הקשורים
לאופי הסביבה הבנויה והן גורמים אנושים מגוונים, מחקרים מצאו כי השיקול המרכזי
המנחה את הולכי הרגל הינו צמצום משך ואורך המסלול בין המוצא ליעד. אחת
משאלות המפתח בהקשר זה היא מהו משך ההליכה ומהו הטווח שעשוי להיחשב נגיש
עבור הולכי הרגל בישראל? על אף שתכניות רבות לגבי הליכה מקודמות בימים אלו
בישראל, נראה כי חסר בסיס אמפירי איתן שעליו ניתן לבסס את התוכניות. מטרת
המחקר הינה להשלים פער זה ולבסס ידע אמפירי מהימן אודות טווחי הזמן של מסלולי
הליכה במרחב הישראלי. המחקר מבוסס על סקר נרחב ובו תועדו כ-000,70 מסלולים
של הולכי רגל במרחב מטרופולין תל אביב. בחינת התפלגויות משך זמן המסלולים
חושפת את טווחי זמן ההליכה השכיחים באוכלוסייה, ומראה כי קיימים הבדלים
בהתפלגויות ההליכה בין קבוצות גיל ובין סוגי יעדים. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים
בין נשים וגברים. צורת התפלגויות טווחי הזמן השכיחים, התואמת להתפלגות מסוג
ביתא )β ,)חושפות מגמות חשובות הקשורות לרגישות האדם למשך זמן הליכה שאותן
יש להביא בחשבון לצורך תכנון מיטבי עבור הולכי רגל.
קרא עוד...